אוריינות ?

כרכזת שפה מספר שנים לא מבוטל. ולאורך כל השנים השתלמתי בתחום. כאשר שמעתי לראשונה את המושג אוריינות דיגיטלית, הרמתי גבה ואמרתי לעצמי יפה, הרי ללא אוריינות כל פעולה שנעשה בסביבת המחשב תהיה פעולה לשם הפעולה ולא למטרות הבנה מסדר גבוה ובעצם לא התקיים כל תהליך למידה.

כשהתחלתי את הלימודים לתואר השני מושג זה עלה לא פעם בקרב כלל הלומדים. הסתכלתי על חתך הלומדים ושאלתי את עצמי האם לכולם יש את הכלים להתמודדות עם "אוריינות דיגיטלית" ושאלה זו לא הרפתה ממני, שהרי שייכתי את המושג לתחום השפה להתמודדות עם קריאה וכתיבה של טקסטים. שהרי האוריינות בבסיסה היא היכולת לקרוא ולכתוב. במשמעות רחבה יותר, המושג מציין שליטה ביכולות תקשורת נוספות - דיבור, האזנה והתבוננות - המאפשרות, יחד עם כישורי קריאה וכתיבה, תפקוד נאות בחברה.
החלטתי לבדוק את המושג :מושג אוריינות לקוח מהארמית- 1. היכולת להשתמש בשפה (בייחוד בשפה הכתובה) במגוון רמותיה וגילוייה. האוריינות קשורה לתפקודי השפה של האדם. מכיוון שהשפה קשורה בכל מה שאדם עושה, ניתן לומר שהאוריינות היא בבסיסו של כל תחום שבו אנו פועלים גם בחיי היומיום וגם בחיים הבית ספריים.
אפשר להגדיר סוגים שונים של אוריינויות, כגון "אוריינות מוסדית", "אוריינות מחשבים", "אוריינות מערבית", "אוריינות ביקורתית" "אוריינות מתמטית" - הכול לפי ההקשר או לפי התפקוד הנדרש.

על האוריינות הדיגיטלית אכתוב ברשומה הבאה.

מהי למידה שיתופית בעידן האינטרנט?

כאשר אנשי חינוך דברו על למידה שיתופית, עוד לפני עידן האינטרנט , מיד קפצה לנגד עיננו האינטראקציה בין הלומדים. מושג זה התייחס ללמידה המאפשרת לכל לומד לבטא את עצמו בתוך קבוצה ומאפשרת לו ליצור קשרים חברתיים עם הקבוצה .
כיצד למידה שיתופית מקוונת באה לידי ביטוי?
למידה שיתופית או הוראה שיתופית היא למידה בה מספר אנשים עובדים יחד כדי למצוא משמעות, לחקור נושא, לשפר מיומנויות ועוד.
כאשר אנו דנים בשיתופיות האם אנו עושים את ההבחנה בין תהליך משתף -collaboration מייצגת אוסף של פעולות הנעשות בשיתוף פעולה במהלך העשייה ועד לתוצר- התקשרות הדדית של משתתפים במאמץ מתואם לפתרון בעיה לבין cooperation, מייצגת אוסף של פעולות הנעשות בנפרד ומביאות לתוצר משותף - כשכל אחד אחראי לחלק מהמשימה ?

הלמידה השיתופית בעידן האינטרנט היא כל תהליך הוראה/למידה הכולל יסודות של שיתוף פעולה ואינטראקציה קבוצתית בין התלמידים במהלך הלימוד לשם השגת תוצרי למידה (להבדיל משיתוף פעולה חברתי) או ליצירת ידע קבוצתי.


דור האינטרנט שאנו עדים לו בשנים האחרונות, הנו דור המאפשר שיתוף, יצירת תוכן עצמאי שעד כה היו מותקנים רק על המחשב האישי. כיום למידה מקוונת מאופיין בשיתוף בידע ובבניה שיתופית של ידע בין המשתתפים באמצעות קשרים חברתיים בסביבת המחשב והאינטרנט. שיתוף בתמונות, כתיבת סיפור משותף לתמונות, עורך מסמכים באופן שיתופי ויכולת לשתף תכנים בין משתמשים באינטרנט, כמו רשומות בבלוגים , ווקי , רשת חברתית- ווב 2.
דוגמת הבלוג שהינו - ביטויי לקול האישי. קשר בין כותבי וקוראי הבלוג מאפשר שיתוף בין עמיתים וקוראים בדעות, עמדות, תגובה לרשומות והחלפת קישורים רלוונטיים ללמידה. למידה זו מאפשרת יצירת קשרים סביב סוגיות ונושאים שונים. זוהי למידה שיתופית? הלומדים בסביבת ווב 2 מפסיקים להיות כלי לצריכת תוכן ועוברים להיות יצרני תוכן, שבו למידה היא דבר שמיוצר על ידי המשתתפים.   קישורים:
http://shluvim.macam.ac.il/pg/blog/izvial/read/35894/----

זכויות יוצרים ברשת

האם יצירות בפורמט דיגיטלי ראויות כלל להגנת זכויות יוצרים?
הטכנולוגיה בימינו מאפשרת הפצה זולה ויעילה של מידע בכמויות גדולות ובמהירות אדירה – לציבור הרחב ללא מגבלות של מקום, מרחק וזמן. הנגישות למאגר האינטרנטי קלה וכן הקלות שבהורדה מהאינטרנט.
האינטרנט ממשיך ומתפתח ומהווה מקור עצום ואדיר של זרימת מידע חופשית. אך במקביל לכל היתרונות, עולים קשיים הקשורים לדיני זכויות יוצרים, משום שהאינטרנט פתח פתח להפרת זכויות יוצרים שקשה לשלוט עליה. למעשה, קיים מעין ניגוד בין זכויות היוצרים לבין חופש המידע הקיים ברשת.
כאשר אנו מבקשים לדון בשאלה אם סוג של שימוש מסוים ביצירה דיגיטלית מותר או אסור, עלינו לזכור שעצם הופעת תמונה, כיתוב, צילום, קובץ מוסיקה, גרפיקה, תוכנה או כל קובץ אחר באינטרנט, אין משמעו שהוא ניתן לשימוש חופשי. קודם כל עלינו להניח שלכל יצירה יש יוצר ולכן יש זכויות יוצרים. מכאן אנו מניחים למעשה כי חלה הגנה כלשהי על יצירות בפורמט דיגיטלי.


http://www.youtube.com/watch?v=cIxLSrTTKL0

קישורים: זכויות יוצרים ברשת מה מותר ? מה אסור? 

זכויות היוצרים בעידן המידע: הצורך באיזון חדש בין זכות היוצר לבין חופש המידע

זכויות יוצרים בעידן הדיגיטלי — על מודלים מבטיחים ועל הדרך לקיימם,

שילוב הפייסבוק בחינוך

הדילמה של שילוב רשת חברתית מסוג פייסבוק בחינוך.

האם באמת כדאי ליישם את הפייסבוק כ- "פייסבוק חינוכי"? התשובה היא: בעקרון כן. כי…. עקרון בו ההוראה והלמידה מתנהלת באמצעות רשת חברתית היא העתיד החינוכי. זו טענה די מבוהקת שהתגשמותה די ברורה. השאלה היא, האם הפייסבוק, כפי שהוא, או אף עם עדכונים כאלה או אחרים, מתאים למשימה – התשובה היא, מן הסתם לא. חבל על הזמן. – אברום רותם המאמר המלא

לדעתי אין אנו צריכים לקפוץ על "רכבת הפייסבוק" ולומר "זו הפלטפורמה, מורים נצלו זאת ללמידה שיתופית".  בעידן המאה ה-21, אנו יודעים שלא פעם עולים וצצים חידושים המראים לנו עולם חדש , נפלא אטרקטיבי ואנו נופלים לרשת (תרתי משמע). אנו כאנשי חינוך וכחלק מהאחראים על התנהלות התלמידים ברשת צריכים לשקול היטב את עידוד התלמידים בשימוש בפייסבוק.

אני חושבת שפייסבוק אינה פלטפורמה (לפחות כרגע) המתאימה לסביבה לימודית הפייסבוק הינו סביבה חברתית של הילדים והכניסה שלנו לשם לא בהכרח תביא את התלמידים לסביבת למידה שיתופית. פשטות הכתיבה, סגנון המבנה והתנהלות הקלילה של הילדים בפייסבוק, היא זו שבעצם מעודדת חיבורם של תלמידים רבים והשתלבותם בפייסבוק. סיבה נוספת, תלמידים שוהים שעות בפייסבוק במטרה לפתח קשרים חברתיים ולעקוב אחר התפתחויות ענייני החברה שלהם ושל חבריהם. האם יש לנו ספק שאם נחדור לסביבת הפייסבוק אנו נפתח סביבה לימודית –שיתופית מאתגרת.

 הפייסבוק הוא המפלט של התלמידים לעולם התוכן שלהם, בעיקר הבידורי ואין זה הכרחי לפלוש לעולם שלהם - רק כדי "לדבר בשפה שלהם". 

מקומה של הערכה במאה ה-21

"לא כל מה שהוא בעל ערך - ניתן להעריך.

ולא כל מה שניתן להעריך הוא בעל ערך" / אלברט איינשטיין

כיום כאשר אנו מדברים על "פדגוגיה חדשנית" - מבנה לימודי גמיש המותאם לתהליכי שינוי חברתיים-תרבותיים, כלכליים וטכנולוגיים ולשינויים בתפיסה לגבי מהות הדעת הכוונה לכלל המרכיבים שצריכים להתקיים בבתי הספר לצד המיומנויות שצריך לפתח אצל התלמידים כדי להתאימם למאה ה-21 (מיומנויות המתמקדות בתחומים מרכזיים: חשיבה מסדר גבוה, עבודה שיתופית וטיפול במידע דיגיטלי) גם נושא הערכה עובר תהפוכות, כשהמטוטלת נעה מהגישה המסורתית, הכמותית, לגישה המבוססת על הערכה איכותית.

ההערכה המסורתית מתבססת על "מבחנים סטנדרטיים", כאמצעי ההערכה המרכזי לקביעת הרמה של התפקוד הלימודי של התלמידים ושל המערכת.

במשך מאות שנים עסקו המורים בהקניית ידע כשקיים היה שילוב מלא בין הקנייתו לבין בדיקת קליטתו. בדרך כלל המורה הציג שאלות לתלמידים ולפי התשובות ידע מי הבין את הסבריו ומי לא, בדקו אם התלמידים ידעו לדקלם בע"פ קטעים הלקוחים מטקסטים חשובים, ואפילו שאותם מורים שמו לב שהתלמידים נכשלים בבחינה פעם אחר פעם הם לא בדקו מה לקוי בדרך הלמידה או דרך הערכה שלהם . המורים כיוונו אצבע מאשימה לתלמידים בכך שאינם חוזרים על החומר הנלמד "ומקיאים" אותו וכך היו פותרים את עצמם מרגשות אשמה במקרה הטוב נתנו לתלמידים מועדים נוספים לגשת לאותה בחינה.
עולמם של המורים רווי בהערכה. מאז ראשית האנושות הערכה היא חלק מתהליך ההוראה

(בירנבוים, 1997). עם התמסדות תהליך ההוראה התמסד גם תהליך ההערכה כחלק מתפקידו של המורה, ולכן גם כחלק מזהותו.

אני חושבת שכיום כשאנו מוצפים במידע ואין המורה "יודע כל" ותפקיד המורה משתנה עלינו להפסיק לבדוק ולהעריך תלמידים רק בדרך המסורתית הבודקת את השליטה במידע. על המורים לבצע הערכות נוספות הפותחות אפשרויות נוספות לתלמיד להראות ידע ולמידה בדרכים רבות ומגוונות הפותחות בפניו עולם רחב ואפשרויות מגוונות.

לדעתי כדי להשתמש בהערכה חלופית צריך לשנות הרבה דברים בתוך המערכת למשל מבנה הבחינות או מבנה השיעורים וכמותם. וכשנתונים אלה ישתנו כל תהליך הלמידה יהפוך לחווייתי יותר בשביל התלמיד ובשביל המורה.

הערכה כדיאלוג: הצעה לשינוי מדיניות ההערכה של בית הספר מחבר: דוד נבו

נקודה למחשבה- לדעתי מרוב השימוש השכיח של דרכי הערכה המסורתיות לא כל המורים יודעים כיצד להעריך את התלמידים בדרכי הערכה חלופיות כיצד לקבוע את המטלות ואת המשקל הניתן לכל מטלה .

כמו כן ישנו חלק גדול מציבור המורים ששחוק ואינו רוצה להטריח את עצמו בחיפוש אחר דרכי הערכה חלופית כי יותר קל לו לתת לתלמיד את אותה בחינה שמוכנה לו מראש מזה כמה שנים במאגר הבחינות שלו .

http://cms.education.gov.il/NR/rdonlyres/5C34843F-8DC7-4F9B-8266-03F71DF40954/134268/03.pdf

סטנדרטיזציה- מהי?

האם נכון להציב סטנדרטים אחידים לכל אוכלוסיית התלמידים במדינה, ובכל התחומים הלימודיים והחינוכיים?

כיצד זה שלאחר שנים או שלושה עשורים של השקעת משאבים אדירה,  בקידומם החינוכי של יוצאי השכבות החלשות (ילדי מיעוטים, מהגרים, העניים של פרברי הערים)– עדיין קיים פער עמוק בהישגים ביניהם לבין יוצאי השכבות המבוססות?

האם בית הספר, המנהל, המורים יש להם מספיק כישוריים ליישר קו ולהוביל את כל מגוון האוכלוסיה של שלושים וחמישה תלמידים בכיתה לאותם סטנדרטים ומנגד האם בית הספר יכול לעמוד בסטנדרטים של תוכנית הלימודים, של שבע מקצועות בכתות ו', שמציב משרד החינוך?

המודל הסטנדרטי שהתפתח בעולם רואה בניהול ריכוזי של מבחנים אמצעי המבטיח ללמידה אפקטיבית, יותר מאשר הערכת ההישגים שמבצעים המורים. מודל זה התפשט והעמיק מאז שנות ה-80. הביקורת העיקרית עליו היא, שהוא מכוון להצלחה בבחינה יותר מאשר תורם לבנייה של ידע. זהו מודל המוביל למבנה אחיד של תוכניות לימודים, שאינו מותאם לשונות בהרכב התלמידים, והחמור מכל - משניא את בית הספר על התלמידים. (עמי ווילנסקי) למאמרו של עמי וולינסקי     | חידת החינוך הפיני

בכנס שהתקיים בינואר, במאלמו שבשוודיה, טען חוקר החינוך פרופ' פסי סלברג מפינלנד, כי האמונה בתועלתם של מבחנים התפשטה בעולם והפכה ל"ווירוס קטלני". פרופ' פטרישיה ברודפוט, חוקרת נודעת מאנגליה, הצביעה על המחיר האינטלקטואלי והכלכלי של השתלטות המבחנים על חיי החינוך.

לדעתי הסטנדרטים שמוצבים בפני התלמידים נקבעו מראש על ידי אנשי חינוך  ללא שום התייחסות לשונות בין התלמידים ולמרות שברור וידוע שהכתות בבתי הספר הן כתות הטרוגניות , יש את התלמידים הממוצעים, המחוננים, המתקשים ואף תלמידי החינוך מיוחד.

אז מה כן? הערכה חלופית? האם להערכה חלופית אין סטנדרטים? מי קובע את הסטנדרטים? האם שוב הם לכל?

הערכה חלופית נהוגה במערכת, וישנם בתי ספר שמקיימים אותה בקרב תלמידיה , אך  היא תוספת להערכה המסורתית הקיימת בבתי הספר והאחוז שהערכה חלופית מקבלת הינו שולי. לכן לדעתי זה איננו הפתרון - צריכה להיות הבנה שצריך לוותר על המבחנים כתרבות, למזער את נוכחותם ולפנות מקום לתהליכים מעמיקים ונכונים של למידת מיומנויות ולהפסיק לבדוק ידע, מה שאומר לשנות לאלתר את תוכניות הלימודים ואת היקף המקצועות הנדרשים.

במבט לאחור

זהו הבלוג  האחרון של סמסטר השני.

במבט לאחור ועוד מבט קדימה ולפניי התובנות שהגעתי אליהן אחרי סמסטר שלהם בכתיבה בבלוג.  

*בתחילה שאלתי את עצמי על מה אכתוב, אחר כך כל נושא שעלה לכותרות בנושא התקשוב והלמידה בדרך חדשנית  מיד הייתי אומרת לעצמי "זהו הנושא שאני הולכת לכתוב עליו" .

אך, ישנו קושי לא נפטרתי ממנו והוא החשיפה והפומביות , עדיין רואה את עצמי מאופקת ועם מעצורים וכנראה עם הזמן אפתח יותר.

*לא פעם הרגשתי שיש לי לכתוב הרבה , אך חשבתי על הקוראים. איני רוצה להלאות את הקורא אלא לשתף אותו בסוגיה נקודתית  ולעניין את הקורא.  כמו שציינתי בבלוג הפתיחה , הרגשתי שכתיבה בבלוג נועדה לקדם את שיח הציבורי בתחומים שונים. להפוך את הידע לנגיש יותר לציבור הרחב ולאפשר פרסום של דעות הרהורים ומחשבות. בחיפוש תכנים לפוסטים שוטטתי במקורות מידע שאינם חלק מתכני הקורסים הרשמיים ותוך כדי חיפוש נחשפתי לדעות נוספות ולמדתי דברים חדשים.

*תובנה נוספת שאני רוצה להתייחס אליה היא הנושאים שכתבתי עליהם בבלוג.
כאשר אני מתבוננת אחורה מסתכלת על הפוסט הראשון שלי....עוברת בין הפוסטים השונים שכתבתי... ומגיעה לתובנות,  מפוסט לפוסט שכתבתי אני רואה קו מקשר בין הנושאים הנדונים בבלוג שלי, בעצם אני אומרת "הנה אני" או זו מן תעודת זהות המקצועית שלי.

היום קל יותר למצוא על מה לכתוב, קל יותר להתנסח, 

אני מבינה את היתרונות בכתיבה בבלוג ו... אני נהנית.

הייתי ממליצה ליישם את הכלי הזה בתחומי לימוד רבים.