יום ראשון, 24 ביוני 2012

סטנדרטיזציה- מהי?



האם נכון להציב סטנדרטים אחידים לכל אוכלוסיית התלמידים במדינה, ובכל התחומים הלימודיים והחינוכיים?
כיצד זה שלאחר שנים או שלושה עשורים של השקעת משאבים אדירה,  בקידומם החינוכי של יוצאי השכבות החלשות (ילדי מיעוטים, מהגרים, העניים של פרברי הערים)– עדיין קיים פער עמוק בהישגים ביניהם לבין יוצאי השכבות המבוססות?
האם בית הספר, המנהל, המורים יש להם מספיק כישוריים ליישר קו ולהוביל את כל מגוון האוכלוסיה של שלושים וחמישה תלמידים בכיתה לאותם סטנדרטים ומנגד האם בית הספר יכול לעמוד בסטנדרטים של תוכנית הלימודים, של שבע מקצועות בכתות ו', שמציב משרד החינוך?
המודל הסטנדרטי שהתפתח בעולם רואה בניהול ריכוזי של מבחנים אמצעי המבטיח ללמידה אפקטיבית, יותר מאשר הערכת ההישגים שמבצעים המורים. מודל זה התפשט והעמיק מאז שנות ה-80. הביקורת העיקרית עליו היא, שהוא מכוון להצלחה בבחינה יותר מאשר תורם לבנייה של ידע. זהו מודל המוביל למבנה אחיד של תוכניות לימודים, שאינו מותאם לשונות בהרכב התלמידים, והחמור מכל - משניא את בית הספר על התלמידים. (עמי ווילנסקי) למאמרו של עמי וולינסקי     | חידת החינוך הפיני
בכנס שהתקיים בינואר, במאלמו שבשוודיה, טען חוקר החינוך פרופ' פסי סלברג מפינלנד, כי האמונה בתועלתם של מבחנים התפשטה בעולם והפכה ל"ווירוס קטלני". פרופ' פטרישיה ברודפוט, חוקרת נודעת מאנגליה, הצביעה על המחיר האינטלקטואלי והכלכלי של השתלטות המבחנים על חיי החינוך.
לדעתי הסטנדרטים שמוצבים בפני התלמידים נקבעו מראש על ידי אנשי חינוך  ללא שום התייחסות לשונות בין התלמידים ולמרות שברור וידוע שהכתות בבתי הספר הן כתות הטרוגניות , יש את התלמידים הממוצעים, המחוננים, המתקשים ואף תלמידי החינוך מיוחד.
אז מה כן? הערכה חלופית? האם להערכה חלופית אין סטנדרטים? מי קובע את הסטנדרטים? האם שוב הם לכל?
הערכה חלופית נהוגה במערכת, וישנם בתי ספר שמקיימים אותה בקרב תלמידיה , אך  היא תוספת להערכה המסורתית הקיימת בבתי הספר והאחוז שהערכה חלופית מקבלת הינו שולי. לכן לדעתי זה איננו הפתרון - צריכה להיות הבנה שצריך לוותר על המבחנים כתרבות, למזער את נוכחותם ולפנות מקום לתהליכים מעמיקים ונכונים של למידת מיומנויות ולהפסיק לבדוק ידע, מה שאומר לשנות לאלתר את תוכניות הלימודים ואת היקף המקצועות הנדרשים.

יום חמישי, 7 ביוני 2012

במבט לאחור


זהו הבלוג  האחרון של סמסטר השני.

במבט לאחור ועוד מבט קדימה ולפניי התובנות שהגעתי אליהן אחרי סמסטר שלהם בכתיבה בבלוג.  
*בתחילה שאלתי את עצמי על מה אכתוב, אחר כך כל נושא שעלה לכותרות בנושא התקשוב והלמידה בדרך חדשנית  מיד הייתי אומרת לעצמי "זהו הנושא שאני הולכת לכתוב עליו" .
אך, ישנו קושי לא נפטרתי ממנו והוא החשיפה והפומביות , עדיין רואה את עצמי מאופקת ועם מעצורים וכנראה עם הזמן אפתח יותר.

*לא פעם הרגשתי שיש לי לכתוב הרבה , אך חשבתי על הקוראים. איני רוצה להלאות את הקורא אלא לשתף אותו בסוגיה נקודתית  ולעניין את הקורא.  כמו שציינתי בבלוג הפתיחה , הרגשתי שכתיבה בבלוג נועדה לקדם את שיח הציבורי בתחומים שונים. להפוך את הידע לנגיש יותר לציבור הרחב ולאפשר פרסום של דעות הרהורים ומחשבות. בחיפוש תכנים לפוסטים שוטטתי במקורות מידע שאינם חלק מתכני הקורסים הרשמיים ותוך כדי חיפוש נחשפתי לדעות נוספות ולמדתי דברים חדשים.

*תובנה נוספת שאני רוצה להתייחס אליה היא הנושאים שכתבתי עליהם בבלוג.
כאשר אני מתבוננת אחורה
מסתכלת על הפוסט הראשון שלי....עוברת בין הפוסטים השונים שכתבתי... ומגיעה לתובנות מפוסט לפוסט שכתבתי אני רואה קו מקשר בין הנושאים הנדונים בבלוג שלי, בעצם אני אומרת "הנה אני" או זו מן תעודת זהות המקצועית שלי.

היום קל יותר למצוא על מה לכתוב, קל יותר להתנסח, 
אני מבינה את היתרונות בכתיבה בבלוג ו... אני נהנית.
הייתי ממליצה ליישם את הכלי הזה בתחומי לימוד רבים.