את הפוסט הזה אני כותבת לכל החברות שלי
"שידן כבדה על העכבר"
האם אפשר להתכחש ולהימנע מהעידן הדיגיטלי שנתן תאוצה בעשור האחרון?
את התייחסותי אפתח בציטוט:
"הטכנולוגיה לעצמה אינה תכלית, אולם הזמינות שלה והיכולת לעשות בה שימוש יקבעו את יכולתם של הלומדים ומוריהם ליהנות מהעושר שמציע העולם המקושר"/ משה שנר
אנו כמחנכי דור הדיגיטלי (בית ספר היסודי), הדור שמתחלף כהרף עין ובמרדף אחר ההתפתחות הטכנולוגית המתקדמת לא יכול להשאיר אותנו המורים אדישים להתרחשות זו.
רבים משווים את המצאת המחשב להמצאת הדפוס בשנת 1450. הכתיבה והפרסום רק בידם של אליטות משכילות שנחשבו בעיני עצמן לשומרות הידע האנושי ע"י נזירים שמעתיקים כל אות יקרה ביד.
ואז נכנס לתמונה אדם בשם יוהאן גוטנברג שממציא את הדפוס. הוא העתיק את כל 1282 עמודיו של הספר היחידי שהוא באמת מכיר – התנ"ך.
הדפוס הוא רעיון נחמד, אבל יש בעיה, רוב האנשים אינם יודעים לקרוא ואף אחד כמעט אינו יודע מה לכתוב, כי לאף אחד אין מושג לגבי ספרים חוץ לתנ"ך. עם כל הקושי מתחילה להיבנות מערכת החינוך ותרבות הספר. רוב האוניברסיטאות באירופה נוסדו בעקבות המצאת הדפוס.
למערכת החינוך לקח זמן רב להדביק את המהפכה התעשייתית .מאחר וההתפתחות לא הייתה נגישה לכל אחד. אחד ממנועי הציוויליזציה האנושית החזקים ביותר הם מדע וטכנולוגיה ואולי החשוב שבהם הוא המצאת המחשב האישי.
היום כאשר אנו מדברים על התפתחות דיגיטלית, זו התפתחות שנוקשת בכל בית, נגישה לכל אחד, עשירים, חסרי יכולת, מבוגרים , צעירים ואף טף. יתרה מכך הצעירים מכונים בשם "יליד דיגיטלי"(קימליקה) ואנו הבוגרים מכונים "מהגר דיגיטלי" מושגים המצביעים על קשר ושייכות היום לעידן הדיגיטלי. אנו המורים יכולים להבין את הקושי האישי שלנו כ"מהגרים דיגיטליים" אך, אין אנו יכולים למנוע מהדור החדש את השימוש בטכנולוגיה המתקדמת. כשם שלא היה ניתן להמנע או להתכחש לעידן הדפוס כך לא ניתן להתעלם מהעידן הדיגיטלי, במילים אחרות זו המציאות של ימינו.
אז מה בעצם חלקנו כמורים ומחנכים בעידן זה? חלקינו רב מאוד עדיין המורה המקוון, המנחה והמכוון את לומדיו לעשות שימוש אורייני, מושכל, ודווקא בעולם השופע מידע.
סרטון זה מהווה דוגמה להתפתחות טכנולוגית בעידן הדיגיטלי:
